#תחרותסיפורבבדוקי
(זה לא גי פי טי זה אני)


בבדוקי היה בדרכו לבאולינג עם חברים, ערב רגיל שהתחיל כמו כל שבוע.

ואז –
בום!

רעש אדיר מאחוריו. הוא הסתובב בבהלה וראה רכב שחור בולם לידו בחריקת בלמים.
הוא לא הספיק לראות פרצופים, לא להבין מי בתוכו – רק דבר אחד נצרב לו בזיכרון:
93-807-504 – מספר הרכב.

רגע לאחר מכן – חושך.
ברדס שחור וגס כיסה את פניו.
הכול התערבל. כאוס. רעש. קולות בערבית.

והנה – פתאום – הוא מבין. כל מילה. כל משפט.
הראש כאב. הלב הלם בקצב לא אנושי.
אבל הוא הבין.
"לכן חטפו אותי," חשב,
"יש לי כוח מיוחד."

הוא שאג – צעקה שפרצה מעמקי הבטן.
הדלת של הרכב נפתחה בבת אחת. הוא זינק החוצה ורץ.
לא משנה לאן – רק לברוח.

ואז, בין הצללים – דמות מוכרת.
יואב, חברו הטוב, עמד מולו, המום.

"בבדוקי?! מה קרה לך?!"

"לא עכשיו," התנשם. "אני חייב שתיקח אותי לנטע."

בבדוקי הלך לנטע וירה צרור של שאלות לאוויר.

"נטע, תאמרי לי את האמת. מי אני? מה אני? מאיפה יש לי את הכוח הזה?"

נטע הביטה בו. "אתה 'שומע'. מסוגל להבין כל שפה, גם שפות שאבדו. גם מחשבות. זו יכולת נדירה – והם חטפו אותך כי רצו לנצל את זה."

הוא שתק לרגע. ואז אמר בשקט, "אבל לא הצליחו."

נטע חייכה. "נכון. ועכשיו תחליט – לשכוח מזה, או לעזור לנו למצוא עוד כמוך."

בבדוקי הנהן. "אני בפנים."

בהצלחה