עקבו אחרי
#תחרותסיפורבבדוקי
לסיפור קוראים:
בבדוקי ושפת החלומות
מאת:מושי1012
הערה:הסיפור לא דווקא בנושא קומי אבל יש בו הומור.
בבדוקי תמיד חי בשגרה: קפה, עבודה שקטה, וספרים עתיקים בערב. חלומותיו היו משעממים. עד אותו לילה.
זה התחיל בלחש בתוך הראש, כמו צליל נמוך ועמום. בבדוקי התעורר מזיעה קרה, זכר רק תמונות מעורפלות – עץ כחול זוהר, דמות בצל, וצורה גיאומטרית מוזרה. לצדן, צלילים שמעולם לא שמע, כמו שפה עתיקה.
בלילה השני, החלום חזר חזק יותר. הצלילים היו ברורים, כמו מילים. בבדוקי חש שהוא מבין את משמעותם, כמו הבנת גרגור חתול. הוא החל לרשום אותם במחברת ישנה, לשרטט את הצורות שראה. במהרה, המחברת התמלאה בכתב חרטומים שנראה הגיוני רק לו.
חייו של בבדוקי השתנו. רגעים מהחלומות צפו במהלך היום – ריח אדמה רטובה בסלון, צללית חולפת, או הבזק סגול שגרם לו כמעט להתנגש בעמוד. הוא נמשך לסמטאות נשכחות, סלעים עתיקים בפארקים, או ציורי קיר ששינו צורה.
יום אחד, כשניסה לפענח מסר שחשב שקשור למאפייה, נתקל בשכנה שלו, אגתה. אישה עליזה עם נטייה לשיחות על גינון, ולצדה החתול השחור והשמנמן שלה, פליקס, שתמיד נראה ציני.
"בוקר טוב, בבדוקי!" קראה אגתה. פליקס הסתכל על בבדוקי במבט של "שוב הוא מבולבל". "מה זה כל השרבוטים האלה? נראה כמו מפה ששדון שיכור צייר."
בבדוקי גמגם, מנסה להסתיר את המחברת. "זה... זה... רישומים אדריכליים חדשניים."
פליקס נאנח אנחה עמוקה, כמעט נשמעת כ"תפסיק לשקר, בבדוקי".
אגתה חייכה. "בטח, בטח. אולי זה קשור לחלומות המוזרים שלי? חלמתי שהפרחים שלי שרו אופרה איטלקית." היא צחקקה, אך בבדוקי הקשיב. אופרה איטלקית? זה היה כמעט כמו לחן ששמע בחלום שלו.
"את... את חולמת בצלילים?" שאל בבדוקי, מנסה לשמור על קור רוח.
"לפעמים! ולפעמים הרהיטים שלי מדברים," אמרה אגתה בטבעיות. "אני חושבת שזה תה הקמומיל החזק מדי שאני שותה."
בבדוקי הבין שהוא לא לבד. אולי אגתה, השכנה המוזרה, יכולה להבין אותו. משהו קטן התפתח ביניהם, מעבר למבטיו המבולבלים של פליקס.
הוא החל לשאול את אגתה על חלומותיה. "האם ראית עץ כחול?" "האם שמעת פעם צליל כמו 'קליק-באז-זום'?"
אגתה ענתה בחיוך, "עץ כחול? לא, אבל חלמתי שהעציצים שלי רקדו סמבה! ו'קליק-באז-זום'? נשמע כמו מכונת כביסה." פליקס הביט בהם בעייפות, כאילו אמר "האנושות אבודה".
אך הדיאלוגים המצחיקים והמבולבלים האלה הובילו אותם למקומות מוזרים. בבדוקי פירש חלום, ומצא את עצמו מול חנות תה עתיקה שאגתה המליצה עליה. אגתה סיפרה על חלום של אבן נוצצת, ובבדוקי זיהה אותה מצורת חלומו, מה שהוביל אותם למאפייה סמוכה (ושוב קיווה למתכון סודי).
פעם אחת, בבדוקי חלם שהוא צריך "למצוא את הציפור ששרה על הברוקולי". הוא סיפר לאגתה, שהתגלגלה מצחוק. "ציפור על ברוקולי? נשמע כמו יום שישי בצהריים אצל הדוד שלי!" אך הוסיפה, "שמעתי שהחקלאי הזקן בטחנת הרוח מגדל ברוקולי ענק, ואומרים שהוא מדבר עם הציפורים."
בבדוקי ואגתה, עם פליקס הלא נלהב, יצאו לטחנת הרוח. הם מצאו את החקלאי שרק מנגינות משונות לברוקולי ענק. לא היו ציפורים מדברות, אך הייתה שם ציפור כחולה קטנה דומה לזו שבחלום של בבדוקי. כשהחקלאי שרק לה, בבדוקי שמע את הלחש – "זכור... את השיר של הרוח..."
המסע הבלתי צפוי של בבדוקי הגיע לשיאו. הציפור הכחולה, שליחת החלומות, אישרה לו ששפת החלומות היא אמיתית, זיכרון עתיק שמבקש להיזכר. הוא הבין שהחלומות שלו אינם מקריים, אלא חלק מחיבור עמוק לידע נשכח. החקלאי הזקן היה שומר סוד פשוט אך חשוב.
בבדוקי למד לחיות עם שפת החלומות האבודה, שעתה הייתה מתנה, לא תעלומה. הוא המשיך לרשום את מסרי החלומות בתחושת הבנה עמוקה. את אגתה הוא המשיך לפגוש מדי בוקר. היא לא "פענחה" את חלומותיו, אך שיחותיהם הקלילות והמצחיקות, וחלומותיה המוזרים, עזרו לו להרכיב פיסות מהפאזל שלו. הוא אף החל לשתות תה קמומיל חזק לפני השינה, למקרה שאגתה צדקה. פליקס, החתול, המשיך לבהות בהם במבטו הציני, אך גם הוא התרגל לחיים עם בני אדם משונים כל כך. החלומות המשיכו לבוא, אך מעכשיו, בבדוקי היה מוכן להם.
זה הסיפור מקווה שאהבת תכתוב לי מי הייתה הדמות האהובה אלייך
אלי פליקס כי האנושות באמת אבודה מאז שהמציאו את הטלפונים
#תחרותסיפורבבדוקי
לסיפור קוראים:
בבדוקי ושפת החלומות
מאת:מושי1012
הערה:הסיפור לא דווקא בנושא קומי אבל יש בו הומור.
בבדוקי תמיד חי בשגרה: קפה, עבודה שקטה, וספרים עתיקים בערב. חלומותיו היו משעממים. עד אותו לילה.
זה התחיל בלחש בתוך הראש, כמו צליל נמוך ועמום. בבדוקי התעורר מזיעה קרה, זכר רק תמונות מעורפלות – עץ כחול זוהר, דמות בצל, וצורה גיאומטרית מוזרה. לצדן, צלילים שמעולם לא שמע, כמו שפה עתיקה.
בלילה השני, החלום חזר חזק יותר. הצלילים היו ברורים, כמו מילים. בבדוקי חש שהוא מבין את משמעותם, כמו הבנת גרגור חתול. הוא החל לרשום אותם במחברת ישנה, לשרטט את הצורות שראה. במהרה, המחברת התמלאה בכתב חרטומים שנראה הגיוני רק לו.
חייו של בבדוקי השתנו. רגעים מהחלומות צפו במהלך היום – ריח אדמה רטובה בסלון, צללית חולפת, או הבזק סגול שגרם לו כמעט להתנגש בעמוד. הוא נמשך לסמטאות נשכחות, סלעים עתיקים בפארקים, או ציורי קיר ששינו צורה.
יום אחד, כשניסה לפענח מסר שחשב שקשור למאפייה, נתקל בשכנה שלו, אגתה. אישה עליזה עם נטייה לשיחות על גינון, ולצדה החתול השחור והשמנמן שלה, פליקס, שתמיד נראה ציני.
"בוקר טוב, בבדוקי!" קראה אגתה. פליקס הסתכל על בבדוקי במבט של "שוב הוא מבולבל". "מה זה כל השרבוטים האלה? נראה כמו מפה ששדון שיכור צייר."
בבדוקי גמגם, מנסה להסתיר את המחברת. "זה... זה... רישומים אדריכליים חדשניים."
פליקס נאנח אנחה עמוקה, כמעט נשמעת כ"תפסיק לשקר, בבדוקי".
אגתה חייכה. "בטח, בטח. אולי זה קשור לחלומות המוזרים שלי? חלמתי שהפרחים שלי שרו אופרה איטלקית." היא צחקקה, אך בבדוקי הקשיב. אופרה איטלקית? זה היה כמעט כמו לחן ששמע בחלום שלו.
"את... את חולמת בצלילים?" שאל בבדוקי, מנסה לשמור על קור רוח.
"לפעמים! ולפעמים הרהיטים שלי מדברים," אמרה אגתה בטבעיות. "אני חושבת שזה תה הקמומיל החזק מדי שאני שותה."
בבדוקי הבין שהוא לא לבד. אולי אגתה, השכנה המוזרה, יכולה להבין אותו. משהו קטן התפתח ביניהם, מעבר למבטיו המבולבלים של פליקס.
הוא החל לשאול את אגתה על חלומותיה. "האם ראית עץ כחול?" "האם שמעת פעם צליל כמו 'קליק-באז-זום'?"
אגתה ענתה בחיוך, "עץ כחול? לא, אבל חלמתי שהעציצים שלי רקדו סמבה! ו'קליק-באז-זום'? נשמע כמו מכונת כביסה." פליקס הביט בהם בעייפות, כאילו אמר "האנושות אבודה".
אך הדיאלוגים המצחיקים והמבולבלים האלה הובילו אותם למקומות מוזרים. בבדוקי פירש חלום, ומצא את עצמו מול חנות תה עתיקה שאגתה המליצה עליה. אגתה סיפרה על חלום של אבן נוצצת, ובבדוקי זיהה אותה מצורת חלומו, מה שהוביל אותם למאפייה סמוכה (ושוב קיווה למתכון סודי).
פעם אחת, בבדוקי חלם שהוא צריך "למצוא את הציפור ששרה על הברוקולי". הוא סיפר לאגתה, שהתגלגלה מצחוק. "ציפור על ברוקולי? נשמע כמו יום שישי בצהריים אצל הדוד שלי!" אך הוסיפה, "שמעתי שהחקלאי הזקן בטחנת הרוח מגדל ברוקולי ענק, ואומרים שהוא מדבר עם הציפורים."
בבדוקי ואגתה, עם פליקס הלא נלהב, יצאו לטחנת הרוח. הם מצאו את החקלאי שרק מנגינות משונות לברוקולי ענק. לא היו ציפורים מדברות, אך הייתה שם ציפור כחולה קטנה דומה לזו שבחלום של בבדוקי. כשהחקלאי שרק לה, בבדוקי שמע את הלחש – "זכור... את השיר של הרוח..."
המסע הבלתי צפוי של בבדוקי הגיע לשיאו. הציפור הכחולה, שליחת החלומות, אישרה לו ששפת החלומות היא אמיתית, זיכרון עתיק שמבקש להיזכר. הוא הבין שהחלומות שלו אינם מקריים, אלא חלק מחיבור עמוק לידע נשכח. החקלאי הזקן היה שומר סוד פשוט אך חשוב.
בבדוקי למד לחיות עם שפת החלומות האבודה, שעתה הייתה מתנה, לא תעלומה. הוא המשיך לרשום את מסרי החלומות בתחושת הבנה עמוקה. את אגתה הוא המשיך לפגוש מדי בוקר. היא לא "פענחה" את חלומותיו, אך שיחותיהם הקלילות והמצחיקות, וחלומותיה המוזרים, עזרו לו להרכיב פיסות מהפאזל שלו. הוא אף החל לשתות תה קמומיל חזק לפני השינה, למקרה שאגתה צדקה. פליקס, החתול, המשיך לבהות בהם במבטו הציני, אך גם הוא התרגל לחיים עם בני אדם משונים כל כך. החלומות המשיכו לבוא, אך מעכשיו, בבדוקי היה מוכן להם.
זה הסיפור מקווה שאהבת תכתוב לי מי הייתה הדמות האהובה אלייך
אלי פליקס כי האנושות באמת אבודה מאז שהמציאו את הטלפונים
#תחרותסיפורבבדוקי
לייק
2 תגובות
