#תחרותסיפורבבדוקי
לסיפור קוראים:
בבדוקי ושפת החלומות
מאת:מושי1012
הערה:הסיפור לא דווקא בנושא קומי אבל יש בו הומור.
בבדוקי תמיד חי בשגרה: קפה, עבודה שקטה, וספרים עתיקים בערב. חלומותיו היו משעממים. עד אותו לילה.


זה התחיל בלחש בתוך הראש, כמו צליל נמוך ועמום. בבדוקי התעורר מזיעה קרה, זכר רק תמונות מעורפלות – עץ כחול זוהר, דמות בצל, וצורה גיאומטרית מוזרה. לצדן, צלילים שמעולם לא שמע, כמו שפה עתיקה.


בלילה השני, החלום חזר חזק יותר. הצלילים היו ברורים, כמו מילים. בבדוקי חש שהוא מבין את משמעותם, כמו הבנת גרגור חתול. הוא החל לרשום אותם במחברת ישנה, לשרטט את הצורות שראה. במהרה, המחברת התמלאה בכתב חרטומים שנראה הגיוני רק לו.


חייו של בבדוקי השתנו. רגעים מהחלומות צפו במהלך היום – ריח אדמה רטובה בסלון, צללית חולפת, או הבזק סגול שגרם לו כמעט להתנגש בעמוד. הוא נמשך לסמטאות נשכחות, סלעים עתיקים בפארקים, או ציורי קיר ששינו צורה.


יום אחד, כשניסה לפענח מסר שחשב שקשור למאפייה, נתקל בשכנה שלו, אגתה. אישה עליזה עם נטייה לשיחות על גינון, ולצדה החתול השחור והשמנמן שלה, פליקס, שתמיד נראה ציני.


"בוקר טוב, בבדוקי!" קראה אגתה. פליקס הסתכל על בבדוקי במבט של "שוב הוא מבולבל". "מה זה כל השרבוטים האלה? נראה כמו מפה ששדון שיכור צייר."


בבדוקי גמגם, מנסה להסתיר את המחברת. "זה... זה... רישומים אדריכליים חדשניים."


פליקס נאנח אנחה עמוקה, כמעט נשמעת כ"תפסיק לשקר, בבדוקי".


אגתה חייכה. "בטח, בטח. אולי זה קשור לחלומות המוזרים שלי? חלמתי שהפרחים שלי שרו אופרה איטלקית." היא צחקקה, אך בבדוקי הקשיב. אופרה איטלקית? זה היה כמעט כמו לחן ששמע בחלום שלו.


"את... את חולמת בצלילים?" שאל בבדוקי, מנסה לשמור על קור רוח.


"לפעמים! ולפעמים הרהיטים שלי מדברים," אמרה אגתה בטבעיות. "אני חושבת שזה תה הקמומיל החזק מדי שאני שותה."


בבדוקי הבין שהוא לא לבד. אולי אגתה, השכנה המוזרה, יכולה להבין אותו. משהו קטן התפתח ביניהם, מעבר למבטיו המבולבלים של פליקס.


הוא החל לשאול את אגתה על חלומותיה. "האם ראית עץ כחול?" "האם שמעת פעם צליל כמו 'קליק-באז-זום'?"


אגתה ענתה בחיוך, "עץ כחול? לא, אבל חלמתי שהעציצים שלי רקדו סמבה! ו'קליק-באז-זום'? נשמע כמו מכונת כביסה." פליקס הביט בהם בעייפות, כאילו אמר "האנושות אבודה".


אך הדיאלוגים המצחיקים והמבולבלים האלה הובילו אותם למקומות מוזרים. בבדוקי פירש חלום, ומצא את עצמו מול חנות תה עתיקה שאגתה המליצה עליה. אגתה סיפרה על חלום של אבן נוצצת, ובבדוקי זיהה אותה מצורת חלומו, מה שהוביל אותם למאפייה סמוכה (ושוב קיווה למתכון סודי).


פעם אחת, בבדוקי חלם שהוא צריך "למצוא את הציפור ששרה על הברוקולי". הוא סיפר לאגתה, שהתגלגלה מצחוק. "ציפור על ברוקולי? נשמע כמו יום שישי בצהריים אצל הדוד שלי!" אך הוסיפה, "שמעתי שהחקלאי הזקן בטחנת הרוח מגדל ברוקולי ענק, ואומרים שהוא מדבר עם הציפורים."


בבדוקי ואגתה, עם פליקס הלא נלהב, יצאו לטחנת הרוח. הם מצאו את החקלאי שרק מנגינות משונות לברוקולי ענק. לא היו ציפורים מדברות, אך הייתה שם ציפור כחולה קטנה דומה לזו שבחלום של בבדוקי. כשהחקלאי שרק לה, בבדוקי שמע את הלחש – "זכור... את השיר של הרוח..."


המסע הבלתי צפוי של בבדוקי הגיע לשיאו. הציפור הכחולה, שליחת החלומות, אישרה לו ששפת החלומות היא אמיתית, זיכרון עתיק שמבקש להיזכר. הוא הבין שהחלומות שלו אינם מקריים, אלא חלק מחיבור עמוק לידע נשכח. החקלאי הזקן היה שומר סוד פשוט אך חשוב.


בבדוקי למד לחיות עם שפת החלומות האבודה, שעתה הייתה מתנה, לא תעלומה. הוא המשיך לרשום את מסרי החלומות בתחושת הבנה עמוקה. את אגתה הוא המשיך לפגוש מדי בוקר. היא לא "פענחה" את חלומותיו, אך שיחותיהם הקלילות והמצחיקות, וחלומותיה המוזרים, עזרו לו להרכיב פיסות מהפאזל שלו. הוא אף החל לשתות תה קמומיל חזק לפני השינה, למקרה שאגתה צדקה. פליקס, החתול, המשיך לבהות בהם במבטו הציני, אך גם הוא התרגל לחיים עם בני אדם משונים כל כך. החלומות המשיכו לבוא, אך מעכשיו, בבדוקי היה מוכן להם.


זה הסיפור מקווה שאהבת תכתוב לי מי הייתה הדמות האהובה אלייך 
אלי פליקס כי האנושות באמת אבודה מאז שהמציאו את הטלפונים
#תחרותסיפורבבדוקי

סיפור לתחרות של נתנאל, בבדוקי 


השינוי הגדול בחיי:
היי, שמי בבדוקי ואני בן 13. אני גר בעולם טרופי בעיר טרופית שנמצאת סמוך ליער ויש לי 2 אחים קטנים, ואחות גדולה. 
אני רוצה לספר לכם על משהו שקרה בקיץ הקודם. אקרא לסיפור: השינוי הגדול בחיי:
היה זה קיץ רגיל ומשעמם. באותו היום אני ואחותי שיחקנו כדורגל במגרש שליד הבית שלנו, האחים הקטנים שלנו שיחקו במחשב והורינו רוב היום עבדו. הגיעה השעה 14:00. אני ואחותי התעייפנו ועשינו הפסקה ופתאום אנחנו שומעים את אמא ואבא קוראים לארבעתינו לסלון הבית. כולנו באים בריצה ואנחנו רואים את ההורים מתנהגים בצורה קצת חשודה. אבא לא ממש הצליח לדבר. הייתה שתיקה של כמה דקות מצד ההורים וגם אנחנו שתקנו. ואני דמיינתי את הגרוע מכל. פתאום, אמא התחילה לדבר ואמרה: "אנחנו... עוז... בים את הארץ" אני לא הבנתי מה קורה ומאיפה זה בא, תכננתי לבלות את החופש שלי עם החברים כאן בטרופי. אני ואחיי שאלנו את אמא ואבא למה זה קורה והם אמרו שזה בגלל שאבא מצא עבודה טובה בטרופיטליה ונצטרך לעזוב.
כבר בטיסה חשכו עיניי. כל הטיסה פחדתי שיקרה משהו ופחדתי מהחיים החדשים שעומדים להיות לי. הגענו לביתינו החדש בטרופיטליה, ב15.7.2030. 
הייתי עצוב ובודד. יום אחד הלכתי לבית ספר החדש והכרתי שם חבר טוב בשם ליאו. זה ממש הרגיש לי כמו חיבור ממבט ראשון. מאז, ועד עכשיו ליאו ואני החברים הכי טובים. איך הכרנו? זה כבר תשמעו בסיפור אחר..
#תחרותסיפורבבדוקי

#תחרותסיפורבבדוקי
שם הסיפור: בבדוקי מציל את העולם.
מאת: נעה888.

היה זה בוקר שמש יפה עם קשת בענן זוהרת, בבדוקי ישב במרפסת עם כוס שוקו חם שקנה בשוקו צ'וקו,
ופתאום, דפיקות בדלת, בבדוקי פותח את הדלת ורואה את סנדרה בדלת, בבדוקי שואל: "היי סנדרה, מה מביא אותך לביתי? אפשר לעזור לך במשהו?" סנדרה עונה בקול חלש: "היי בבדוקי, אני תמיד ידעתי שרק עליך אפשר לסמוך! ידעתי שתקבל אותי בפנים שמחות גם כשכל העיר נהרסה", "מה?" צעק בבדוקי " על מה את מדברת?" "איזה עיר נהרסה?!" סנדרה עונב בבהלה "מה לא ידעת? כל העיר נהרסה בלילה על ידי מלך האופל,
"אני יודעת שתעזור לי להציל את העולם! בלי החושך לא נדע להאריך את האור", בבדוקי לא מהקל הכל ועונה לסנדרה "תקשיבי סנדרה זה בטח היה סיוט....תחזרי הביתה, בטח אמא דואגת" סנדרה מנסה להסביר שזה לא חלום ולא סיוט! זה מציאות! "תקשיב בבדוקי אין הורים! אין בית ואין משפחה! אין עולם! אנחנו צריכים להחזיר אותו! כל מה שאתה רואה פה זה דיאגרמה כדי שכל האנשים שלא יודעים את זה יחשבו כמוך, שיחשבו שזה בוקר יפה עם שמש זורחת! בוא נציל את העולם!" טוב בבדוקי עדיין לא מבין הכל אבל סנדרה כבר קופצת בצעקה וצועקת: "בבדוקייייייי יש מתג על הענן! יש מתג על הענן!" בבדוקי: "איך נגיע אליו בדיוק?" סנדרה: "יש לי כבר רעיון, יש רק משהו אחד שאתה צריך לעשות" בבדוקי: "מה?", סנדרה: "לעמוד בקצב!!",סנדרה רצה מהדלת למדרגות ובבדוקי לא מספיק להגיד מילה והיא כבר למטה, בבדוקי יורד למטה ורואה את סנדרה הולכת למרטין,
"סנדרה, למה את הולכת למרטין?" סנדרה עונב בקול גדול ובטוח "כי יש לו מגדל ספרים! נוכל לטפס עד לענן!" ואוו, בבדוקי לא חשב עד כדי כך שצריך ללכת עד אליו, בבדוקי חשב שנלך ליער שקורה תעשה איזה כישוף,
בבדוקי וסנדרה הגיעו אל מרטין, סנדרה פחדה, היא מפחדת שם בכפר, היא חושבת שאם נוגעים בחרב אז נאלמים, בבדוקי לקח אומץ כמו תמיד ולא פחד כלל, בבדוקי דפק בדלת,  טוק, טוק, טוק,
ופתאום! הדלת נפתחת, שומעים את קולות החריקה החלודים, פתאום מופיע מרטין בכעס גדול "מה אתם רוצים? אם סתם באתם אז לכו, אתם לא רצויים במקום שאתם לא אמורים להיות, זה הבית שלכם? לא, נכון? אז עופו מפה!" בבדוקי וסנדרה נבהלו, נדהמו, התפלאו, ההם לא הבינו מה קרה, סנדרה התחילה לדבר בקול חלש והפכה אותו לחזק, היא סיפרה למרטין מה משתולל בחוץ, מרטין הבין אבל כעס בכל מקרה, בבדוקי ניסה להרגיע את מרטין ושאל: "מרטין הכל בסדר? תקשיב אני פה איתך, אין לך ממה לפחד, אתה יכול לספר לי הכל, גם את מה שיושב לך על הלב, אני איתך פה, ואתה פה איתי" מרטין התרגש ואמר "טוב... תודה רבה, אף פעם לא הרגשתי כך, ואם אתה כבר שואל את זה בקול עדין וברגש אז.... אני בודד, עכשיו אני מבין למה כל מי שהזמנתי לא הגיע, הזמנתי את סימה, שריף, מימנגה, ועכשיו אני יודע שזה בגלל שהם נחטפו, הם נחטפו בגלל מלך האופל!" שני הבנים הסתובבו וראו את כל העולם האמיתי, עצמות, שלדים, דם, הרבה דם! ולמה? כי סנדרה הגיע למתג שבענן, אבל מה עוד הם ראו? הם ראו את החברים שלהם ומשפחותיהם, כולם ידעו שהם ישתחררו אם הם יביסו את מלך האופל שנמצא במפל הקפוא, בבדוקי כמו תמיד יוצא מושלם! הוא לוקח אומץ, הוא מסדר את השיער, מתלבש עם סט אביר ורק אז אפשר להתחיל במלחמה, בבדוקי מגיע למלך האופל ושופך עליו מים,
מלך האופל נעלם! בבדוקי מציל את חבריו את משפחתו את כל העולם! וכך אפשר לסכם את סיפורינו ב: "בבדוקי המלך הציל את העולם! בבדוקי מספר 1#".
הסוף.👑
מקווה שאהבת🙏🏻

בבדוקי וקרב הגלידה האבוד

#תחרותסיפורבבדוקי

יום אחד, בבדוקי קם בבוקר וגילה דבר מוזר מאוד: כל הגלידות בעולם... נעלמו! 🍦
לא וניל, לא שוקולד, אפילו לא פיסטוק-קוקוס בטעם חמוצים — כלום.

הוא לבש את גלימת החקירה הסודית שלו (שהייתה בעצם שמיכה עם כתמים של במבה), ויצא לדרך יחד עם חברתו הנאמנה, טופי הכלבלב, ועם הדמות המוזרה שגרה בארון — פופו הפחדן (שהיה בטוח שהוא מכונת כביסה).

הם חקרו, ריחרחו, אכלו פיצה (כי היו רעבים), ולבסוף מצאו רמז: עטיפה ריקה של קונוס גלידה בתוך מגף... של דינוזור!

"זה לא טוב," מלמל בבדוקי.
"זה מעולה!" צרח פופו וברח מהארון.

הם עקבו אחרי עקבות הדינוזור עד לפארק הקרח הגדול, שם מצאו אותו — הדינוזור הענק, שגנב את כל הגלידות כדי... להכין אמבט קיץ מרענן בטעם תות!

בבדוקי לא התבלבל. הוא שלף כפית, צלל לתוך האמבט ואמר:
"אפשר לפחות לקשט עם סוכריות קופצות?"

בסוף, בבדוקי והחברים חילקו את הגלידות לכל תושבי העיר. הדינוזור קיבל תעודת "טוב לב קפוא", ובבדוקי חזר הביתה עם טופי ופופו — ועם כאב בטן נוראי.

המוסר: לעולם אל תאכל 47 כדורי גלידה ברצף. גם אם אתה בבדוקי.

#תחרותסיפורבבדוקי
שם הסיפור: בבדוקי והחבורה של החיים.

בבדוקי תמיד היה האיש שאפשר לסמוך עליו, גם כשהכל מתבלגן סביבו. יום אחד הוא הגיע לקפה עם החברים: יואב, החכם של הוויכוחים, מיכל, שאוהבת לצחוק מכל דבר, וטל, שתמיד מביא איתו אנרגיות טובות אפילו כשכולם עייפים. כולם דיברו על החיים והלחצים, ובבדוקי רק חייך והרים את הספל. "מה איתכם?" הוא שאל. "אני? אני בוחר פשוט לקחת את זה בקלות. החיים קצרים מדי בשביל להלחם על כל שטות." יואב, שהתחיל להתווכח על סדר היום, נעצר כשבבדוקי אמר את זה, וחייך גם הוא. מיכל צחקה, והוסיפה: "אני חושבת שבבדוקי בעצם הפך למאמן הרוגע שלנו." וטל? הוא פשוט ניע ניע ראש ואמר: "טוב, אז בפעם הבאה כשאני מתעצבן על הפקקים, אני אתקשר לבבדוקי הוא בטח יידע איך להרגיע אותי." וכששאלו את בבדוקי אם לא חסר לו משהו בדרך הזאת, הוא חייך ואמר: "אני פשוט בוחר להשקיע את האנרגיות בדברים שגורמים לי להרגיש טוב. את השאר? אני משאיר לצחוק." החבורה המשיכה לצחוק, לשתות קפה וליהנות – כי עם בבדוקי לצידך, החיים באמת נראים קצת יותר קלים.